שלום כלכלי

נתניהו דיבר לא מעט על חזון השלום הכלכלי שלו. האמת היא שלא התעמקתי כי הבנתי שמדובר בתמרון כלשהו שאמור למנוע וויתורים טריטוריאליים והגדרה שפויה של מדינת ישראל. בכל אופן, הנה עוד ידיעה שחוברה לה יחדיו… הידיעה המערבית – על משקל ירושלים המערבית – ראש הממשלה, בנימין נתניהו: מעברי הגבול בעזה לא ייפתחו בצורה מלאה כל עוד גלעד שליט מוחזק בשבי – והידיעה המזרחית – החמאס מציג: מנהרות אל העושר.

על דבריו של נתניהו אין הרבה מה להרחיב. שומעים את הדברים השכם וערב. מה שמעניין הוא העיתוי שלה עם הידיעה המעניינת יותר על הענף הכלכלי המתפתח ברצועה – המנהרות. לפי הידיעה מדובר כבר בענף כלכלי של ממש:

המנהרות נחשבות כיום לתעשייה הגדולה ביותר והמכניסה ביותר בעזה. בעליהן הפכו לעשירים החדשים של עזה, ורבים מהם זכו בתוך כמה חודשים להכנסות עצומות. החמאס שולט כעת בכל המתרחש במנהרה. מי שמבקש לכרות מנהרה, חייב לקבל רישיון מ"מנהלת המנהרות". עלות רישיון שכזה – 10,000 שקלים שמועברים לקופת ממשלת חמאס. הרישיון מעניק אישור, שבעזרתו ניתן לבקש מעיריית רפיח לחבר את המנהרה לחשמל ומים. בעל המנהרה מתחייב לשלם גם את חשבונות המים והחשמל החודשיים של המנהרה.

כלומר, אם יש סימן לנורמליות של ממשלה, הרי שזו התנהגות חיפוש התשלומים שלהן (rent seeking behavior). מעניין אם הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה תשים את ענף ההברחות בדו"חות הכלכליים לצד ענפים אחרים. אולי יסווגו אותה כבניין, או תשתיות. מעניין.

ואם יש ענף כלכלי משגשג, יש גם השפעות חיצוניות:

היקף ההברחות העצום הביא לפריחת תעשייה נלווית לזו של המנהרות: מנופאים המועסקים במנהרות, נגרים (בעת בנייתן), מכונאים, סבלים, אנשי שיווק ואפילו נדל"ן (בעקבות הביקוש הרב לקרקעות בסמוך לגבול), וכן מחסנים המשמשים לאחסון הסחורות.

הנה, ראש הממשלה, תפסת שתי ציפורים במכה. גם הראית נחישות ומראית עין של רצון לסייע לגלעד שליט, גם עשית רושם על מי שרוצה להכניס לפלסטינים ובאותה הזדמנות דאגת באמת להכנסה של הפלסטינים. טוב, אולי רק לתשלומי העברה ממסכנים למושחתים – הנה המשפט שעוקב אחר הציטוט הקודם:

לעתים קרובות, בעלי המנהרות יוצרים מחסור מכוון בסחורה מסוימת ואחר כך מציעים את אותה סחורה מוברחת במחיר מופקע.

רגע, אז אולי המצור עוזר לחמאס? בחסות המצור שאוכפת ישראל, החמאס גובה מס עקיף על הברחות. ככל שישראל תגביר את קצב הריסת המנהרות – והמצור יימשך – כך הביקוש לסחורות יביא לבניית מנהרות חדשות המִתּרגמות מיידית ל-10,000 ש"ח בידי ממשלת חמאס. במלים אחרות – הרסת 100 מנהרות בחודש – צריך 100 מנהרות חדשות ויש לנו 1,000,000 ש"ח שעוברים לחמאס, עוד כמה מליונים לאנשי שלומם של החמאס שמקבלים רשיון להיות הסוג השפל ביותר של המונופוליסטים. אבל אז יש 100 מנהרות, וצריך להרוס, אז נהרוס, ונבנה, ונהרוס, ונבנה, וכך נרוויח עוד מסים. חמאס ירוויח – כמו שראינו – וגם ממשלת ישראל – עם צרכי בטחון והברחות מטורפות כאלה צריך תקציב לנשק חודר חול, מטוסים שיטילו אותו, טייסים שיטיסו אותם, מפקד שיפקד עליהם, לשכה שתנעים לו את הטמפרטורה, פלסמות כדי לראות את ערוץ 2 משדר את זה וכמובן אנטנה לקלוט ערוץ 2 כי לווין או כבלים זה יקר וחייבים להצטמצם.

אחרי שייגמר המצב, ואולי יום אחד יהיה משק פלסטיני שפוי, לפחות הם יוכלו להודות להם על שהפכנו אותם למעצמה עולמית בטכנולוגיית כריית מנהרות בחול. יתרון יחסי זה דבר מאוד חשוב במשק גלובלי, ויש הרבה חול במדינות עם נפט (וכסף מנפט) שאפשר אולי לחשוב על ייצוא הידע הפלסטיני בנושא וקיום בכבוד של החברה שם. גם ההיי-טק הישראלי החל בתעשיה הצבאית והתעשיה האווירית.

תשעה באב

אין לי הרבה מה לחדש. להיפך, אולי, דווקא היום אנחנו רוצים פחות לחדש ויותר לחדש את ימינו כקדם. מקדש כבר אין – תודה לאל התפתחנו מאז להיות דת עמוקה יותר ופאגאנית פחות – ואת הריבונות החזרנו איכשהו. היום הזה תמיד טוב כדי לחשוב איזו מן מדינה אנחנו רוצים לחיות בה וכמה שבירה יכולה להיות תקומתנו.