איזו מדינה? איזו מדינה?

לא הספקתי לכתוב פוסט אחד ושוב עולה ההצעה ההזויה – שכבר דובר עליה – והופכת מגימיק בחירות פחדני להצעה רצינית המוגשת על ידי לא אחר מיו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט. החוק הגזעני הבא: הצהרת אמונים למדינה כתנאי לקבלת אזרחות. להלן פסקה מהכתבה:

בדברי ההסבר להצעה כתב ח"כ רותם, ש"בשנים האחרונות התגלה כי האזרחים במדינת ישראל אינם נאמנים למדינה, לסמליה ולערכיה, והם משתמטים משירות צבאי או שירות לאומי. הצעת חוק זו באה לקשור נאמנות למדינה, לסמליה ולערכיה, ושירות צבאי או לאומי לאזרחות הישראלית".

יפה, חבר הכנסת רותם. יפה דרשת. משום מה הכתב, או העורך, נתן את הכותרת "החוק הגזעני הבא". אין לי מושג מדוע החוק הוא גזעני. כפי שהמדינה וחוקיה החדשים המתהווים נראים, אני לא בטוח שאני ארוץ להצהיר נאמנות. נאמנות למי? למה? למדינה?

ולא רק אני אעמוד נבוך מול הצהרה שכזו. חבר הכנסת רותם גר באפרת ובוגר ישיבה תיכונית. הוא וודאי מכיר ויודע מי היו הרבנים ומי היו החיילים שקראו לסרב פקודה בעת ההתנתקות – או העקירה. פקודה שניתנה על ידי אותה מדינה. הנה, אפשר להתחיל כבר לשלול את אזרחותם של כל מי שסירבו.

כאן עולה השאלה מה שווה אותה הצהרה? אותם חיילים שבשעת פקודה בחרו בנאמנותם לרב על פני נאמנותם למדינה הם הראשונים בתור לחתימה על ההצהרה למדינה ועל החלת החוק על כל חי צומח ודומם להצהיר כך איתם. אם אפשר בטקס צבאי, אז בכלל מצוין.

מה יקרה לי, ליבריהו, אם לא אחתום על ההצהרה? מה, לא אוכל לבחור? לא יקראו לי למילואים? לא אצטרך לשלם מסים? לא אקבל ביטוח לאומי? לא יהיה לי דרכון? לפחות תעודה כתומה? משהו?

אז נניח שאחמד טיבי, למען מקום עבודתו ולמען ייצוג הציבור הערבי, יחליט לחתום על המסמך. יאמר אדון טיבי "אני חותם על ההצהרה בלב כבד ונגד מצפוני, אך אני מוכרח" ויחתום. מה תעשה אז, כבוד היו"ר? תאמר לו: "לא, לא, ידידי. אתה צריך לחתום בלי תוספות. בשקט". יאמר לך מר טיבי: "נו טוב, בשקט" ויעביר אצבע על עינו הימנית בעת שהמצלמות יצלמו אותו חותם. רוצה לומר: "בשי"ן קו"ף רי"ש", אבל לא יכול. אח"כ יצא ויאמר שהכריחו אותו.

אתה, כמובן, תתעצבן שעבדו עליך והחתימות הללו לא שוות כלום, אז תכריח אותו לשיר את התקווה בזמן שהוא חותם. ואם יזייף, תאמר לו שיתחיל מהתחלה. ואחר כך חבר השופטים, ליברמן נתניהו ואתה, תגידו שלא הייתם בטוחים. שזה ליד. אולי כדאי שיעשה את זה ביידיש עכשיו. והוא יעשה את זה גם ביידיש, ויזיל דמעה בכותל בטקס יום הזכרון.או אז תהיו מרוצים – הנה, מדינה נורמלית ככל המדינות. כל האזרחים נאמנים.
ואז יום אחד ד"ר טיבי יחשוב שלא מתאים לו משהו במדינה. הוא יחליט שהמדינה מרגיזה אותו. סתם מציקה לו ולציבור שהוא מייצג. מתעלמת מהם, שמה אותם בשוליים ולא משלבת אותם. ואז הוא יחליט שהוא צריך להתייחס למדינה בהתאם. ביחס אמביוולנטי כזה: נו טוב, היא שם ואין מה לעשות, אבל אני הייתי רוצה לראות אותה אחרת. אחת שתקבל אותי כמו שאני. שתהיה נאמנה לי כמו שאני נאמן לה. טיבי יחשוב שוב, יכנס מסיבת עיתונאים ויאמר: "המדינה הזו מעצבנת אותי". או אז תבוא אליו, חה"כ רותם, עם מסמך ההצהרה החתום של טיבי בידך, רץ מזיע בשמש הקיצית: "אבל הצהרת! אחמד טיבי, הצהרת נאמנות!"

כל הנאמניסטים האלה רוצים להפוך את המדינה לאב מתעלל. כזה שמתייחס לחלק מילדיו כאילו הם לא חלק מהמשפחה, ועוד דורש מהם להצהיר את אהבתם אליו. חברים, זה לא סוד שסמלי המדינה וערכיה אינם מחבקים, בלשון המעטה, את הציבור הערבי. לא רוצים לשנות את הסמלים? בסדר. אבל לשנות את הערבים? איך אפשר לבקש נאמנות מבלי להבטיח נאמנות? האין נאמנות מושג הדדי במהותו? כיצד א' יכול להיות נאמן ל-ב' בעוד ב' אינו נאמן ל-א'? חוץ מכלבים אני לא מכיר הרבה חיות שמוכנות להיות נאמן חד-צדדי.

ההצהרה הזו, אגב, היא הקדמה לאינקוויזיציה שתבוא בעקבותיה, לבדוק האם ההצהרה אכן אמיתית או לאו. אני אוהב את סמלי המדינה. אני חושב שאפשר להרחיב אותם כדי להיות כוללניים יותר ולעשות מקום לעוד חמישית מקרבנו. איני מדבר על שלילת אופיה היהודי של המדינה. אני מתנגד לכל פורמט של מדינה המתכחש לאופיה היהודי. אבל עד שם יש בהחלט עוד הרבה מקום לראות כיצד משתפים יותר. איפה המדינה יכולה לתקן את ערכיה וסמליה כך שיכללו את אזרחיה שנגזר עליהם – אבוי – לא להיות יהודים. אמת, הדבר קשה מאוד כל עוד הנושא המדיני עם הפלסטינים בגדה וברצועה אינו פתור. אבל עד אז אפשר לעשות מאמץ, וגם אם לא – בואו נסתפק במבוכתם הנוכחית של הערבים הישראלים. בואו לא נוסיף עליה ונדרוש מהם גם לחגוג ולהצהיר בראש חוצות על נאמנותם למדינה שנאמנותה אליהם מוטלת בספק רב.