המפריד בע"מ
יולי 2, 2009
לא הספקתי לומר ג'ק רובינזון והנה שר הבינוי והשיכון (מתי כבר המשרד הזה ילך בדרכו של משרד הדואר ויעלם לנו מהעיניים?) מככב בציטוטים שבאמת לא היו מביישים את הקק"ק (לא קק"ל, קק"ק). להלן הכתבה: שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס: לעצור ההתפשטות הערבית בוואדי ערה.
"יש התפשטות של אוכלוסיות שלא צריכות להיות מעורבות. אני חושב שלא מתאים לגור ביחד, אנחנו יכולים להיות יפי נפש, אבל זה לא מתאים. תראו מה קרה בעכו. היה אצלי אתמול ראש העיר עכו שלוש שעות ושאל אותי איך מצילים את העיר. הוא אומר לי תביא ערימת חרדים נציל את העיר, ואפילו אני אאבד את כוחי הפוליטי. הוא מספר שערבים מתגוררים בבניין של יהודים ומבריחים אותם"
עזוב אותך מעכו, תראה מה קורה בקריית יובל. חרדים מתגוררים בבניין של חילונים ומבריחים אותם. אולי באמת תביא ערימה של אנשים נציל את השכונה. כאלה, לא חרדים, שאפשר יהיה לנסוע בשבת אם רוצים (אפשר יהיה גם להימנע מלנסוע בשבת – מי שרוצה).
-=-=-=-=-=-=-
פקיד: "כבוד השר, עו"ד אחמד עבד אללטיף שוב רוצה אותך"
אטיאס: "עוד פעם הנודניק הזה. מה אמרנו לו פעם? תגיד לו שאני לא נמצא"
פקיד: "זה לא עבד עליו כשניסיתי. הוא אומר שהוא יודע שאתה כאן"
אטיאס: "טוב, נו, תעביר. כאילו שהוא מחדש לי משהו"
עבד אללטיף: "כבוד השר אטיאס, רציתי לשאול אותך מה קורה עם האישורים"
אטיאס: "אחמד, אני אמרתי לך שזה באחריות יוסי פה במשרד. הוא אחראי על זה."
עבד אללטיף: "דיברתי עם יוסי. הוא אמר לי שיש הנחיה מלמעלה שלא מוציאים אישורים"
אטיאס: "טוב, תשמע, הנחיה מלמעלה זה לא משהו שאנחנו פה יכולים להפר"
עבד אללטיף: "מה זאת אומרת? זה לא אתה הנחית?"
אטיאס: "אני? לא, הנחיות מלעלה זה… אתה יודע… מלמעלה."
עבד אללטיף: "מי? ביבי?"
אטיאס: "לא ביבי, איזה ביבי. מלעלה זה משמיא."
עבד אללטיף: "אתה רוצה להגיד לי שאלוהים החליט שאין אישורים בוואדי ערה?"
אטיאס: "יש אישורים בוואדי ערה. למה אתה אומר שאין? הנה, דודה שלי קנתה בדיוק דירה בחריש"
עבד אללטיף: "מה דודה שלך? יש לי שלושים לקוחות שמחכים לאישור."
אטיאס: "על מי אתה עובד? מי מחכה לאישור בניה אצלכם, תגיד לי? אין לכם טיפה כבוד לחוק אתם"
עבד אללטיף: "זה השלושים שאצלי. כל השאר כבר התייאשו"
אטיאס: "מה זאת אומרת התייאשו? זהו? ירדו מהארץ?"
עבד אללטיף: "מי ירד מהארץ? הלוואי. אבל מי יתן לך ויזה. הם בונים בלי אישור. כמה דווקא מצאו כמה דירות בעכו שהיהודים כבר לא רוצים"
אטיאס: "אה אז אתה אחראי לבלאגן בעכו? הייתה לי הרגשה"
עבד אללטיף: "כן, אני אחראי על עכו. אפילו נפוליאון התייאש ממני, אז כדאי לך להתחיל לעשות מה שאני מבקש"
אטיאס: "נפוליאון? מי זה? הוא מקדימה? עבודה? נשמע שם של רוסי. אולי ישראל ביתנו?"
עבד אללטיף: "לא בדיוק. הוא מהירוקים. הם ממש חזקים עכשיו בעכו. פשוט ראש העיר ביקש שיביאו ערימה של חרדים, אז הכל התמלא חיתולים משומשים מההפגנות שלהם ופחי זבל שרופים"
אטיאס: "מה אתה אומר…"
עבד אללטיף: "טוב, בקיצור, איפה אפשר לבנות היום בוואדי ערה?"
אטיאס: "בחריש, מה זאת אומרת."
עבד אללטיף: "אני יכול לקנות בית בחריש?"
אטיאס: "שמע, אולי בחריש לא כדאי לך. זה יוצר חיכוך. אולי תנסה במקום אחר."
עבד אללטיף: "איפה במקום אחר? הילדים מתחתנים ורוצים לגור ליד ההורים."
אטיאס: "מצטער, אין מקום. אזל."
עבד אללטיף: "מה אזל? תן לי משהו. בסוף הם יבנו בלי אישור."
אטיאס: "אין לי מה לתת. שיבנו."
עבד אללטיף: "מה שיבנו? אח"כ יבוא מרזל עם הסיורים שלו של הדו-קיום ויגיד למשטרה שצריך להרוס את הבית."
אטיאס: "צודק. אחרי הכל זו מדינת חוק ופה זה לא עזה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה."
עבד אללטיף: "נו, אז מה אתה מציע?"
אטיאס: "שמע, זו מדינה קטנה. אין הרבה מקום. צריך לחשוב קדימה. בכל זאת, יש לנו שישה-שבעה ילדים במשפחה, זה גידול מטורף. חייבים לחשוב איפה הם יגורו. בסנהדריה נגמר המקום, במאה שערים אין על מה לדבר. בקריית יובל עושים לנו בעיות… אי אפשר. זה מצב באמת קשה. יש פה ערימות של חרדים שמחכות לפתרון דיור ואני לא יכול להמשיך ככה. שמע, גם אין להם הרבה כסף כי יש בעיה עם החוק – לא נותנים להם לעבוד, הם צריכים ללמוד כל היום ואין מזה הרבה כסף. בעיקר תמורה רוחנית, ובכל מקרה, אנחנו מוכרחים."
עבד אללטיף: "אני מבין, כן…"
אטיאס: "אז מגיעים למצב שאין באמת כסף ואין הכנסות גבוהות. אז קונים פה בזול, ושם מקבלים איזו תרומה, אבל צריך שהמדינה תעזור. מסכנים הילדים – רוצים עוף לשבת, ואתה יודע כמה עופות צריך בשביל משפחה של שמונה? הם לא יכולים לעמוד בזה. המדינה חייבת לעזור להם. אז יש קצבאות, וזה עוזר, אבל לך תמצא משכנתא עם קצבאות. זה בלתי אפשרי"
עבד אללטיף: "כן, כן, זה באמת בלתי נסבל"
אטיאס: "אתה מבין? הם צריכים שר שיכון ובינוי חזק שיסדר להם מגורים שהם יכולים לקנות. פה אני נכנס. אתה צריך להבין אותי פה. אין מה לעשות, מה, נזרוק את האנשים האלו לרחוב?"
עבד אללטיף: "מה פתאום לרחוב. הנה, תראה, אצלי בדיוק יש אותה בעיה. צריך לבנות בית, ואפילו יש כבר כסף בשביל לבנות – אתה יודע, גם אצלנו המחירים נמוכים יותר כי עוזרים אחד לשני – אבל אין רשיון ומפחדים שיהרסו את הבית. מה יעשו אם יהרסו את הבית? אתה רואה? זו בדיוק אותה הבעיה."
אטיאס: "כן, כן… זאת אומרת, לא. ממש לא. מדובר בשני מצבים שונים לחלוטין. איך אתה משווה בכלל? אצלי מדובר באנשים טובים, יראי שמים. זה שונה לחלוטין. טוב, אני צריך לזוז, יש לי משהו בשתים-עשרה."
-=-=-=-=-=-
השר אטיאס, אולי חשבת על זה שאם לאנשים כל כך חשוב להיות נפרדים, אז הם פשוט יקנו דירות באזורים נפרדים? אם הם לא נפרדים כנראה שיש סיבה חזקה יותר שמשאירה אותם יחד. לרוב היא לא קשורה אליך ואתה גם לא תוכל לדעת מהי – ולכן התכנון שלך יתעלם ממה שהם עצמם רוצים. לפעמים התכנון שלך הוא זה שגורם בדיוק לתוצאה ההפוכה.
הכרה ואי-הכרה
יוני 25, 2009
אני כל כך אוהב ששתי ידיעות לא קשורות לכאורה הופכות קשורות.
הראשונה, הפעם, מדברת על ח"כ סוויד (חד"ש) המצוטט כאומר: הכרה במדינה יהודית פוגעת באזרחים הערבים בישראל. לצערי צודק חבר הכנסת. לשיטתם של ליבריהו (או יש-ליבר-יהו), מדינה יהודית אכן תפגע באזרחים הערבים – ואחרים שאינם נחשבים יהודים לשיטותיהם (מזכיר קצת את הלחישות של נתניהו לרב כדורי שצולמו והוקלטו). המדינה היהודית (או מדינת היהודים) שלי אינה פוגעת באזרחים הערבים בישראל, אבל אני רחוק מלהיות ליבריהו.
מצד שני, ח"כ סוויד צריך לזכור גם שאי-הכרה במדינה יהודית פוגעת יותר, גם אם בעקיפין, בפלסטינים המצפים למדינה פלסטינית. לפחות אלה שמצפים למדינה לצד מדינת ישראל (יהודית או לא) ולא במקומה. בכלל, במסגרת פסטיבל ההכרה ואי-ההכרה המזרח-תיכוני, כדאי שכולם יתחילו להכיר יותר. כשההכרה הדדית, היא גם פחות מסוכנת. בכל מקרה, לא רק ח"כ סוויד, במקום לאבד הכרה, כדאי או להישאר בתת-הכרה, כולם יכולים פשוט להוסיף הכרה. הכרה עוזרת לעיניים, לאוזניים ולמוח – הכל יכול לזרום בחופשיות רבה יותר.הכרה הדדית: זה כדאי!
גם ג. יפית מאשרת: הכרה הדדית - זה כדאי
הכתבה השניה, בעיתוי מצוין של אותו היום, מצטטת את הנשיא בשאר "כפרה עליו" האריה אומר: "שהמדינה היהודית לא מחויבת להגיע להסכם". אפשר לעשות שלום עם סוריה. הם לפחות מכירים במדינה היהודית. אולי אפילו עם איראן? הרי אנחנו הישות הציונית. מדינה, ישות, מה זה משנה. לפחות הכירו בנו כיהודים וציונים.
נחמיה שטרסלר - אחד שיודע
אז… שלא יעבדו עליכם
איזו מדינה? איזו מדינה?
מאי 28, 2009
לא הספקתי לכתוב פוסט אחד ושוב עולה ההצעה ההזויה – שכבר דובר עליה – והופכת מגימיק בחירות פחדני להצעה רצינית המוגשת על ידי לא אחר מיו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט. החוק הגזעני הבא: הצהרת אמונים למדינה כתנאי לקבלת אזרחות. להלן פסקה מהכתבה:
בדברי ההסבר להצעה כתב ח"כ רותם, ש"בשנים האחרונות התגלה כי האזרחים במדינת ישראל אינם נאמנים למדינה, לסמליה ולערכיה, והם משתמטים משירות צבאי או שירות לאומי. הצעת חוק זו באה לקשור נאמנות למדינה, לסמליה ולערכיה, ושירות צבאי או לאומי לאזרחות הישראלית".
יפה, חבר הכנסת רותם. יפה דרשת. משום מה הכתב, או העורך, נתן את הכותרת "החוק הגזעני הבא". אין לי מושג מדוע החוק הוא גזעני. כפי שהמדינה וחוקיה החדשים המתהווים נראים, אני לא בטוח שאני ארוץ להצהיר נאמנות. נאמנות למי? למה? למדינה?
ולא רק אני אעמוד נבוך מול הצהרה שכזו. חבר הכנסת רותם גר באפרת ובוגר ישיבה תיכונית. הוא וודאי מכיר ויודע מי היו הרבנים ומי היו החיילים שקראו לסרב פקודה בעת ההתנתקות – או העקירה. פקודה שניתנה על ידי אותה מדינה. הנה, אפשר להתחיל כבר לשלול את אזרחותם של כל מי שסירבו.
כאן עולה השאלה מה שווה אותה הצהרה? אותם חיילים שבשעת פקודה בחרו בנאמנותם לרב על פני נאמנותם למדינה הם הראשונים בתור לחתימה על ההצהרה למדינה ועל החלת החוק על כל חי צומח ודומם להצהיר כך איתם. אם אפשר בטקס צבאי, אז בכלל מצוין.
מה יקרה לי, ליבריהו, אם לא אחתום על ההצהרה? מה, לא אוכל לבחור? לא יקראו לי למילואים? לא אצטרך לשלם מסים? לא אקבל ביטוח לאומי? לא יהיה לי דרכון? לפחות תעודה כתומה? משהו?
אז נניח שאחמד טיבי, למען מקום עבודתו ולמען ייצוג הציבור הערבי, יחליט לחתום על המסמך. יאמר אדון טיבי "אני חותם על ההצהרה בלב כבד ונגד מצפוני, אך אני מוכרח" ויחתום. מה תעשה אז, כבוד היו"ר? תאמר לו: "לא, לא, ידידי. אתה צריך לחתום בלי תוספות. בשקט". יאמר לך מר טיבי: "נו טוב, בשקט" ויעביר אצבע על עינו הימנית בעת שהמצלמות יצלמו אותו חותם. רוצה לומר: "בשי"ן קו"ף רי"ש", אבל לא יכול. אח"כ יצא ויאמר שהכריחו אותו.
אתה, כמובן, תתעצבן שעבדו עליך והחתימות הללו לא שוות כלום, אז תכריח אותו לשיר את התקווה בזמן שהוא חותם. ואם יזייף, תאמר לו שיתחיל מהתחלה. ואחר כך חבר השופטים, ליברמן נתניהו ואתה, תגידו שלא הייתם בטוחים. שזה ליד. אולי כדאי שיעשה את זה ביידיש עכשיו. והוא יעשה את זה גם ביידיש, ויזיל דמעה בכותל בטקס יום הזכרון.או אז תהיו מרוצים – הנה, מדינה נורמלית ככל המדינות. כל האזרחים נאמנים.
ואז יום אחד ד"ר טיבי יחשוב שלא מתאים לו משהו במדינה. הוא יחליט שהמדינה מרגיזה אותו. סתם מציקה לו ולציבור שהוא מייצג. מתעלמת מהם, שמה אותם בשוליים ולא משלבת אותם. ואז הוא יחליט שהוא צריך להתייחס למדינה בהתאם. ביחס אמביוולנטי כזה: נו טוב, היא שם ואין מה לעשות, אבל אני הייתי רוצה לראות אותה אחרת. אחת שתקבל אותי כמו שאני. שתהיה נאמנה לי כמו שאני נאמן לה. טיבי יחשוב שוב, יכנס מסיבת עיתונאים ויאמר: "המדינה הזו מעצבנת אותי". או אז תבוא אליו, חה"כ רותם, עם מסמך ההצהרה החתום של טיבי בידך, רץ מזיע בשמש הקיצית: "אבל הצהרת! אחמד טיבי, הצהרת נאמנות!"
כל הנאמניסטים האלה רוצים להפוך את המדינה לאב מתעלל. כזה שמתייחס לחלק מילדיו כאילו הם לא חלק מהמשפחה, ועוד דורש מהם להצהיר את אהבתם אליו. חברים, זה לא סוד שסמלי המדינה וערכיה אינם מחבקים, בלשון המעטה, את הציבור הערבי. לא רוצים לשנות את הסמלים? בסדר. אבל לשנות את הערבים? איך אפשר לבקש נאמנות מבלי להבטיח נאמנות? האין נאמנות מושג הדדי במהותו? כיצד א' יכול להיות נאמן ל-ב' בעוד ב' אינו נאמן ל-א'? חוץ מכלבים אני לא מכיר הרבה חיות שמוכנות להיות נאמן חד-צדדי.
ההצהרה הזו, אגב, היא הקדמה לאינקוויזיציה שתבוא בעקבותיה, לבדוק האם ההצהרה אכן אמיתית או לאו. אני אוהב את סמלי המדינה. אני חושב שאפשר להרחיב אותם כדי להיות כוללניים יותר ולעשות מקום לעוד חמישית מקרבנו. איני מדבר על שלילת אופיה היהודי של המדינה. אני מתנגד לכל פורמט של מדינה המתכחש לאופיה היהודי. אבל עד שם יש בהחלט עוד הרבה מקום לראות כיצד משתפים יותר. איפה המדינה יכולה לתקן את ערכיה וסמליה כך שיכללו את אזרחיה שנגזר עליהם – אבוי – לא להיות יהודים. אמת, הדבר קשה מאוד כל עוד הנושא המדיני עם הפלסטינים בגדה וברצועה אינו פתור. אבל עד אז אפשר לעשות מאמץ, וגם אם לא – בואו נסתפק במבוכתם הנוכחית של הערבים הישראלים. בואו לא נוסיף עליה ונדרוש מהם גם לחגוג ולהצהיר בראש חוצות על נאמנותם למדינה שנאמנותה אליהם מוטלת בספק רב.
על חומוס, בוגדנות וסתירות עצמיות אחרות
מאי 28, 2009
הסרט החדש מאולפני המפד"ל: אושר טרומית: שנת מאסר לשוללים קיום ישראל .
ניסיתי לחפש באתר הכנסת אך לא מצאתי את נוסח ההצעה ממקור ראשון. לצערי אצטרך להסתמך על ציטוטי הכתב.
זה מתחיל כך: 'אורלב נימק את הצעת החוק שלו וקשר בינה לבין פרשת עזמי בשארה. "הפרשה הזאת מלמדת אותנו שהצהרות הופכות מהר מאוד למעשים. הצהרותיו הבלתי פוסקות של עזמי בשארה כנגד זהותה של ישראל כמדינה יהודית התפתחו מהר מאוד לביקורים בארצות אויב כמו סוריה ולבנון, וזאת למרות האיסור לבקר במדינת אויב ובהמשך – אף לחשדות בדבר מסירת מידע וסיוע לאויב במהלך מלחמת לבנון השנייה. צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית", הזהיר אורלב, "חייב להישמר".'
לפי ההגיון הזה, מר אורלב, יש לאסור גם על אכילת חומוס. מקורות מודיעיניים סודיים ביותר מסרו כי בשארה היה נוהג לנגב חומוס לפני שהחל בהצהרותיו. החומוס הוא זה שגרם להצהרות אלה (וזרמי אוויר אחרים) לצאת מגרונו (ומפתחים אחרים) של ד"ר בשארה. נא לאסור גם אותו. במחשבה שניה, אולי להתנות את צריכתו בשירות צבאי.
זאת ועוד, בסוף הכתבה נכתב כך: 'ח"כ אורלב, יוזם הצעת החוק, דחה את הטענות נגדו. לדבריו מדובר בסתימת פיות ובדמגוגיה זולה. הוא הסביר כי "אם מישהו יפרסם מסמך, שקורא לביטול אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה, ויקבע שמדינת ישראל אינה מדינת העם היהודי, והדבר יכול להביא לפגיעה וחתרנות – דינו יהיה שנת מאסר"'.
שימו לב, פרסום מסמך הקורא לביטל אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה. מה לגבי הצעת החוק הזו? האם היא מתיישבת עם אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה? מוזר שהמשפט שבא מיד אח"כ מדבר – פתאום – רק על הפן היהודי: "ויקבע שמדינת ישראל אינה מדינת העם היהודי". ח"כ אורלב המכובד (באמת), מה לגבי הצעת החוק שלך עצמה? האם היא מתיישבת עם אופיה הדמוקרטי של המדינה? האם דמוקרטיה מתחילה ונגמרת בבחירות? לא שמענו על חופש ביטוי? נכון, לעתים הוא מסוכן, במיוחד אם הוא לא מתיישב עם הדעות שלך. אז אם אפשר לאיים על מי שחושב אחרת במאסר, רק תודיע לי מתי תורי, כי גם לי יש מספר אי הסכמות איתך. מי יודע, אולי יום אחד אני אתעצבן מהן כל כך שאחליט גם לעשות מעשה. עצור אותי כבר עכשיו חבר, לפני שאני מאבד את זה.
באותו הקשר, מה לגבי רבנים החותרים תחת מנגנוני המדינה על מנת לחבל בהוצאה לפועל של החלטה שהתקבלה על ידי הממשלה הדמוקרטית של המדינה? הם אינם קוראים לביטול אופיה הדמוקרטי של המדינה? רבנים: לא יעלה על הדעת שחיילים יפנו יישובים.
אה, שכחתי. אין להם בעיה עם בחירות. כל עוד הן מתיישבות עם דרכם. נשמע מוזר לשלוח אותם למאסר, לא כן? שכחת לציין שגם שנת המאסר הזו תהיה מותנית בשירות צבאי, או בפטור אחר מהרבנות.
נשאלת השאלה – החשובה – "אז מה עושים?". בשארה הוא באמת בעיה. הוא עצמו אולי פחות. הזרם שהוא מייצג הרבה יותר. דעתי היא שיש דרך טובה להתמודד עם הזרם הזה. במקום להתעלם ולהזניח ואז לאיים במאסר, אולי אפשר אחרת. לדבר. להסביר מדוע עמדתו של בשארה אינה מקובלת. להקשיב מאין עמדתו המוזרה הזו באה. אולי היא לא תוצר לוואי של יותר מדי חומוס. האם בעיות כל העולם תיפתרנה? לא. וודאי שלא. אבל גם איום במאסרים לא יפתור אותן. בתור מנהיג, הייתי מצפה ממך לפתור את הבעיה בהידברות ולא באיומים. זה מצריך התמודדות אינטלקטואלית רצינית יותר, אך הנני בטוח שאתה מסוגל לכך.
אותה פניה אני מפנה גם לבשארה, טיבי ושאר החברים בציבור היהודי והערבי. הנמיכו את אש הלהבות. נסו למצוא מקור אחר להון הפוליטי שלכם. זה בסדר, מדי פעם מותר להתעצבן על הצד השני. אבל לאיים עליו במאסר? הגזמת, ידידי.
